פרופ' דוד אנשל-סייפרס

זקיק השערה כמודל להבנת תהליכים התפתחותיים ובקרה של תאי גזע בעובר ובחיה הבוגרת.

המחקר שלי עוסק בשאלות התפתחותיות הן בשלב העוברי והן בחיה הבוגרת. תהליך יצירת איברים (organogenesis) בדרך כלל מתרחש בשלב העוברי והוא מבוסס על אינטראקציות בין  אוכלוסיות תאים שונות המאפשרות, בשלב ראשון, יצירת תבנית פונקציונלית ספציפית המאפיינת את האיבר המתהווה, ובשלב שני, התמיינות תאים המאפשרים את תפקוד האיבר בתוך מתאר מרחבי מוגדר. במהלך התהליך ההתפתחותי וכחלק מתהליך ההתמיינות נוצרים מנגנונים שנועדו לתחזק ולשמר את האיבר בחיה הבוגרת. בעוד שבהרבה איברים מנגנונים אלה אינם התפתחותיים, ישנם איברים המחייבים מנגנוני תחזוק התפתחותיים בהם מעורבים אינטראקציות בין תאי גזע (stem cells) לסביבתם הקרובה (נישה). האיבר בו אנו משתמשים כמערכת מודל מן הסוג הזה הוא זקיק השערה. ייחודו של זקיק השערה שהאינטראקציות בין תאי הגזע והנישה משמשות לא רק לגידול השערה ולתחזוק האיבר אלא גם מהוות את הבסיס לתהליכי רגנרציה הכרחיים במחזור השערה בחיה הבוגרת. עובדה זו והנגישות האקספרמנטלית של זקיק השערה כמיני-איבר המהווה חלק מעור החיה הופכים מערכת מודל זו לייחודית ונוחה כדי להתחקות אחרי התהליכים ההתפתחותיים בעובר ובחיה הבוגרת ברמה המולקולרית, התאית והעל-תאית וכדי לרכוש הבנה כללית על המנגנונים שבהם הנישה מבקרת ומשמרת את הפעילות של תאי הגזע בעובר ובחיה הבוגרת. הבנה כזו היא הכרחית כדי להפוך את תאי הגזע לשיטה רפואית טיפולית כללית. נוסף על כך, הבנה של תהליכים כאלה באופן ספציפי בזקיק השערה תאפשר לפתח טיפולים כנגד התקרחות וכמו כן טיפולים ליצירת עור עם שערות פונקציונליות לאחר כוויות עור חמורות בבני אדם. אנו משתמשים בעכבר כמודל אנימלי ובמגוון רחב של כלים גנטיים, מולקולריים, אמבריולוגיים ומיקרוסקופיים כדי לבחון שאלות אלו.