מעבר לתחושה: הפניית קשב לעבר הגוף משפיעה על ויסות חיסוני

מחקר חדש מהמעבדה של ד"ר לירון רוזנקרנץ מהפקולטה לרפואה ע"ש עזריאלי באוניברסיטת בר־אילן, בהובלת ד"ר נופר מזרחי, ובשיתוף פרופ' מנחם רותם, מומחה לאימונולוגיה קלינית, מראה כי פעולה קוגניטיבית יומיומית ופשוטה של הפניית הקשב לתחושות הגוף, יכולה להשפיע בתוך דקות על האופן שבו הגוף מווסת תגובה דלקתית.

המחקר, שפורסם ב־Nature Human Behaviour  כלל סדרת ניסויים מבוקרים שבהם הושרתה אצל משתתפים בריאים תגובה דלקתית מקומית בעור. כל משתתף הגיע למעבדה פעמיים, בתנאים זהים לחלוטין, כאשר ההבדל היחיד בין המפגשים היה יעד הקשב: פעם פנימה, לתחושות מאזור הדלקת, ופעם החוצה, לעבר גירוי חיצוני. בשתי קבוצות נפרדות התקבלה אותה התוצאה: כאשר הקשב הופנה לעבר אזור הדלקת, התגובה הדלקתית הייתה קטנה ומווסתת יותר לעומת הסחת הדעת מן האזור, כך ש־90% מהמשתתפים הראו תגובה מווסתת יותר במצב של קשב לאזור הדלקת.

בנוסף, כאשר המשתתפים הפנו את הקשב לאזור הדלקת, הם דיווחו על תחושות חזקות יותר, אף שהתגובה הדלקתית עצמה הייתה קטנה יותר. ממצא זה העלה את השאלה האם המידע התחושתי שמגיע למוח מהאזור הדלקתי תורם לוויסות התגובה. כדי לבדוק זאת, החוקרות ערכו ניסוי נוסף בו החלישו את האות התחושתי מהעור באמצעות חומר פרמקולוגי מאלחש, בעוד המשתתפים המשיכו להפנות את הקשב לאזור הדלקת. במצב זה, התגובה הדלקתית הייתה גדולה יותר מאשר בזמן קשב לאזור ללא אלחוש, אך עדיין קטנה יותר מאשר במצב של הסחת דעת ממנו. כלומר, המידע התחושתי מהעור תרם להשפעת הקשב, אך לא הסביר אותה במלואה. 

במקביל, נמצא רמז למסלול נוסף: בזמן שהקשב הופנה לאזור הדלקת נמדדה שונות גבוהה יותר בקצב הלב, מדד עקיף לפעילות פאראסימפתטית־וגאלית המקושרת לוויסות תגובות דלקתיות. ההבדל נשמר גם כאשר האות התחושתי מהעור אולחש לפני השראת הדלקת. יחד, הממצאים מצביעים על שני תהליכים משלימים שעשויים לעמוד בבסיס האפקט: האחד קשור למידע התחושתי העולה מהאזור הדלקתי, והשני לבקרה אוטונומית הפועלת מהמוח לעבר הגוף.

ממצאי המחקר מרחיבים את התפקיד המוכר של הקשב מעבר להשפעתו על החוויה החושית הסובייקטיבית, ומראים כי הוא יכול להשתתף גם בוויסות פיזיולוגי של הגוף. הממצאים מרמזים שהרגל נפוץ, ואף מקובל קלינית – הסחת הדעת מתחושות לא נעימות – עשוי לבוא במחיר ויסות פיזיולוגי. המחקר נערך במבוגרים בריאים ובדלקת עורית מקומית וקצרת טווח שנחקרה בתנאי מעבדה. השאלה אם וכיצד ניתן לרתום את הקשב גם במצבים קליניים ובמודלים אחרים של דלקת, עדיין פתוחה ונחקרת בימים אלו במעבדה של ד"ר רוזנקרנץ.