הוקרה למורים והמרצים שמצמיחים את הדור הבא של הרפואה והמדע בגליל - טקס המרצים המצטיינים תשפ"ו

טקס המרצים המצטיינים תשפ"ו

ב־13 ביולי התקיים טקס ההוקרה למרצות ולמרצים המצטיינים של הפקולטה. במהלך הטקס הוענקו תעודות ל־186 מרצות ומרצים שזכו לציונים הגבוהים ביותר בהוראה, וכן למרכזים מצטיינים בקהילה ולמחלקות בבתי החולים השותפים להכשרת הסטודנטים: המרכז הרפואי לצפון, פוריה; המרכז הרפואי לגליל, נהריה; המרכז הרפואי זיו בצפת ובתי החולים בנצרת.

מעבר להוקרה עצמה, חזרה לאורך הערב שאלה אחת, רלוונטית במיוחד בתקופה שבה הידע זמין כמעט ללא גבול : מהו תפקידו של המורה כאשר הידע עצמו כבר אינו משאב נדיר?

דיקנית הפקולטה, פרופ' אורלי אבני, פתחה בהוקרה למאות אנשי הסגל שהמשיכו ללמד לאורך תקופה ממושכת של מלחמה, מילואים ושכול, כאשר בתי החולים והקהילה עברו שוב ושוב בין שגרה למתכונת חירום. דווקא בתנאים האלה, אמרה, נבחנה לא רק איכות ההוראה אלא גם מנהיגותם של המורים.

המחקר החינוכי, ציינה, אינו מציע נוסחה אחת למורה מצטיין, אבל מן המשובים של הסטודנטים עולה תמונה ברורה. המורים הטובים ביותר אינם בהכרח אלה שיודעים יותר, אלא אלה שיודעים לבחור מתוך שפע הידע את מה שחשוב באמת, להסביר מורכבות מבלי לרדד אותה ולהפוך מידע להבנה, והבנה ליכולת לחשוב ולפעול.

"מורה מצטיין אינו מקצר עבור תלמידיו את כל הדרך. הוא יודע היכן לאפשר להם להתאמץ, לטעות, להתבלבל ולנסות שוב. אך הוא גם אינו משאיר אותם לבדם בתוך הקושי. הוא מכייל שוב ושוב את המרחק הנכון בין אתגר לתמיכה."

הדיון קיבל משמעות נוספת בעידן הבינה המלאכותית. המהפכה הטכנולוגית, נאמר בטקס, אינה מייתרת את המורה ואינה מפחיתה מן הצורך בידע. להפך, ככל שהכלים נעשים חזקים יותר, נדרשים בסיס ידע עמוק יותר, חשיבה ביקורתית ושיקול דעת שיאפשרו להשתמש בהם בתבונה ולהישאר אחראים להחלטות. בהמשך הערב הרחיב פרופ' יניב פוקס על שילובה של הבינה המלאכותית בהוראה, בתרגול, במחקר וברפואה.

פרופ' מיטל גל תנעמי, יו"ר הוועדה לבחירת המרצים המצטיינים והמשנה לדיקנית למחקר אקדמי, הציעה זווית נוספת על עבודת המורה: פעמים רבות, אמרה, התוצאה החשובה ביותר של ההוראה כלל אינה מתרחשת בכיתה. היא עשויה להופיע שנים מאוחר יותר, בהחלטה קלינית, בשאלה שרופא צעיר יעז לשאול או בדרך שבה יתייחס למטופל, מבלי שהמורה שלימד אותו יהיה שם כדי לראות זאת.

בעידן ה־ ,AI הוסיפה, כל מה שאפשר לספק מיד הולך ונעשה נגיש למכונה; מה שנותר בידיו של המורה הוא דווקא מה שמבשיל לאט יותר: שיפוט, סקרנות, יושרה והיכולת להחזיק מורכבות. בקריאת מאות המשובים, סיפרה, היו אלה דווקא משפטים פשוטים שבלטו: "היא האמינה בי", "הוא נתן לי אומץ לשאול . "ומכאן גם אחת השורות הזכורות מן הערב: "אף סטודנט לא יכתוב לעולם: המודל האמין בי."

גם פרופ' טטיאנה סמולקין, סגנית הדיקנית להוראה קלינית, הדגישה כי הצטיינות בהוראה חורגת הרבה מעבר לשליטה בידע המקצועי. היא כוללת את היכולת לעורר חשיבה קלינית וסקרנות, להעניק השראה, להקשיב ולחבר בין מדע לאנושיות. לדבריה, הצטיינות אינה יעד שמגיעים אליו במקרה: היא צומחת מסקרנות, מאחריות, מן הרצון להשתפר ומהשאיפה להעניק לאחרים את הטוב ביותר.

"ההשפעה של מורה מצטיין נמשכת הרבה מעבר לכיתה", אמרה. "היא מלווה את הסטודנט גם כרופא וגם כמורה של הדור הבא." בסיום דבריה הודתה למצטיינים על ההשקעה, המסירות והמחויבות לחינוך דור העתיד, ואיחלה להם להמשיך "ללמוד, ללמד, להוביל ולהשפיע באותה רוח של מצוינות, אנושיות ואהבת המקצוע".

הטקס כלל גם רגע של זיכרון והוקרה לד"ר אורנה דלי גוטפריד ז"ל, שניהלה במשך שנים את שירות סוכרת הנעורים ואת מרפאות החוץ לילדים במרכז הרפואי זיו. ד"ר דלי גוטפריד ליוותה דורות של ילדים ומשפחותיהם במקצועיות, במסירות ובאנושיות יוצאת דופן. עבור הסטודנטים, אמרה הדיקנית, היא הייתה מורת מופת, מעצמה של ידע ובאותה מידה של מחויבות אנושית.

בחירת המצטיינים התבססה לא רק על הציונים וההערכות הכמותיות. הוועדה בחנה גם את ההערות המילוליות של הסטודנטים ואת היקף ההשקעה בהוראה, מתוך תפיסה שמחויבות, נוכחות והשקעה אישית הן חלק בלתי נפרד ממצוינות בהוראה. בשם המצטיינים נשאה דברי תודה ד"ר מעיין גלר חיניץ, בוגרת הפקולטה. הייתה בכך סגירת מעגל יפה במיוחד: מי שישבה בעבר בכיתות הפקולטה כסטודנטית, עומדת היום בצדו השני של תהליך ההכשרה כמורה וכרופאה.

אולי זה גם היה החוט שחיבר בין הדברים שנאמרו לאורך הערב. ידע רפואי משתנה, הטכנולוגיה מתקדמת וכלי ההוראה מתחלפים, אבל השפעתו של מורה טוב ממשיכה לעבור מאדם לאדם ומדור לדור. היא ניכרת לא רק במה שהסטודנטים יודעים בסוף השיעור, אלא ברופאות וברופאים שהם נעשים אחריו