רז קרויטורו מסכם שלוש שנים של עשייה סטודנטיאלית

שמי הוא רז קרויטורו, סטודנט לרפואה במסלול הארבע-שנתי, מתכנת וביואינפורמטיקאי. בשלוש השנים האחרונות הייתה לי הזכות לקחת חלק בהובלת אגודת הסטודנטים לרפואה ולמחקר בגליל- תחילה כרמ"ד רווחה ובהמשך כיו"ר האגודה. לאורך הדרך פעלנו יחד עם צוות האגודה, ועדי המחזורים וסטודנטים רבים שבחרו להשקיע מזמנם למען אחרים, במטרה לחזק את הקהילה הייחודית שנבנתה כאן.

שלוש השנים האלו היו רחוקות מלהיות שגרתיות. עם פרוץ המלחמה הקמנו את חמ"ל הסטודנטים לרפואה בגליל, הכשרנו סטודנטים למשימות חירום וסייענו בהפנייתם למסגרות שנזקקו להם. מתוך אותה רוח של ערבות הדדית נולד גם "מרכז החוסן לדובים", מיזם בין-תחומי בפריסה ארצית שהקמנו יחד עם המחלקה לפסיכולוגיה. במקביל, במסגרת הסר"י, ארגון הגג של אגודות הסטודנטים לרפואה בישראל, חיזקנו את שיתוף הפעולה בין האגודות, לקחנו חלק במאבק נגד השעיית ישראל מארגון אגודות הסטודנטים לרפואה הבינלאומי ופעלנו לקידום הקלות עבור משרתי המילואים וכלל הסטודנטים בעבודות ובמבחני הגמר.

לצד זאת, היה לנו חשוב להמשיך לבנות קהילה ולחזק את הצפון. הצטרפנו לראשונה לפורום אגודות הסטודנטים של הצפון, הקמנו יחד עם מכללות תל-חי וצפת את "פורום הצפון הרחוק" והרחבנו את מגוון האירועים וההטבות לסטודנטים, ביניהם ערבי היקב שהפכו למסורת, מתוך רצון ליצור תחושת בית בגליל ולחזק את החיים הסטודנטיאליים גם בתקופה מורכבת במיוחד.

חלק גדול מהעבודה היה מאחורי הקלעים, בבניית קשרים עם הגורמים השונים בפקולטה. יחד עם ההנהלה קידמנו יוזמות בתחומי המלגות, הדיור, חילופי הסטודנטים, בריאות הנפש והחיבור בין רפואה למחקר. לא בכל מאבק הצלחנו, על ההצלחות הקרדיט הוא קודם כל לשותפיי לדרך ועל מה שלא הצלחנו לקדם כפי שקיווינו- האחריות היא שלי.

אני מסיים את התקופה הזו בתחושת תודה וגאווה. ניסינו לבנות קהילה ולעזור לאנשים, גם כשלא היה פשוט, מתוך אמונה שאף אחד לא צריך לעבור את הדרך הזו לבד. אני מקווה שהיסודות שנבנו כאן ימשיכו לשרת את הדורות הבאים, כי בסופו של דבר, זו בעיניי אחת המשמעויות היפות של הבחירה במקצוע שלנו- לנסות להשאיר אחרינו מקום קצת יותר טוב ממה שמצאנו אותו.