ד"ר אנאל לאון

ספרי לנו קצת על עצמך ועל המסלול שלך לרפואה.

אני ד"ר אנאל לאון, נשואה לאלי ואמא לרוני, איתמר ואור. המסלול שלי בעולם הבריאות התחיל בכלל בתואר ראשון ברוקחות באוניברסיטה העברית. אחרי שלוש שנים של עבודה כרוקחת במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), הרגשתי שחסר לי הקשר הקרוב והישיר עם המטופלים, והחלטתי לעשות הסבה לרפואה. לשמחתי, התקבלתי לפקולטה לרפואה בצפת. המעבר שלנו כמשפחה לגליל העליון לווה בחששות טבעיים, אבל מהר מאוד הבנו שהגענו למקום הנכון והבחירה להשתקע בגליל הפכה לטבעית. מצאנו כאן איכות חיים, קהילה חמה ותחושת שליחות שיש בכל יום שקמים לעבודה.

איך הייתה חווית הלימודים והסטאז' בצפון?

היתרון המרכזי שאני הרגשתי הוא היחס. בלימודים בפקולטה, מעולם לא הרגשתי שאני סתם עוד סטודנטית במערכת. בסבבים הקליניים לוקחים חלק פעיל בקבלת חולים ובניתוחים תחת הנחיה צמודה, שזו מעורבות שקשה מאוד למצוא במרכז העמוס. היתרון הזה בא לידי ביטוי גם בסטאז' בבית החולים זיו, כי יש הזדמנויות רבות לבלוט ולהגדיל את הסיכויים להתקבל להתמחויות מבוקשות. מעבר לזה, הגליל נותן שקט שעוזר לשמור על איזון בחיים התובעניים, כרופאה. במרכז הארץ, לאחר תורנות של 26 שעות, את יכולה לעמוד שעה בפקק בדרך חזרה הביתה. בגליל, הדרך הביתה מהתורנות היא נסיעה בנופים פתוחים וירוקים, כשהכנרת נפרשת באופק. תוך עשר דקות אני יכולה לשתות קפה מול נחל זורם ולהירגע בטבע.

איך זה לגדל משפחה ולפתח קריירה בגליל?

היום אנחנו גרים בקיבוץ חולתה ולגדל פה ילדים זה פשוט לגדל אותם ב"ילדות של פעם". את אתגר המרחק מהמשפחה שגרה במרכז פתרנו כשהפכנו את הבית שלנו למקום שפתוח לאירוח מתמיד של כל חלקי המשפחה והחברים. המעבר איפשר גם לאלי בעלי להמציא את עצמו מחדש ולהשתלב בעשייה באזור. זה בעצם היתרון הגדול של הצפון, ההרגשה שכל דבר שחסר, אפשר פשוט ליזום וליצור. תחושה של יזמות ואפילו חלוציות מסוג חדש.

היכן את עובדת היום ומה המסר שלך לדור העתיד?

היום אני מתמחה ברפואת משפחה בקרית שמונה. הבחירה נבעה מהרצון להעניק רפואה איכותית המבוססת על קשר אישי ורציף עם המטופלים. על רקע המלחמה והאתגרים שהקהילה כאן חווה, הבחירה הזו הפכה למשמעותית יותר ומלאת תחושת שליחות אמיתית. חשוב לי להעביר את האהבה לגליל הלאה ולקדם את ההתפתחות של האזור. אותה תחושת שליחות ומשמעות הובילה אותי להיות שותפה בגיבוש התוכנית האקדמית לכפר הסטודנטים לרפואה הראשון בארץ שנפתח החודש ע"י הפקולטה בקיבוץ עמיעד. זו זכות גדולה ללוות את דור העתיד, ואני קוראת לסטודנטים לבוא, להעז ולהישאר איתנו בצפון. 

ומה לגבי האתגרים? האם יש קשיים בלהיות רופאה בצפון?

האתגר הגדול הוא לשלב את האינטנסיביות של הלימודים  בלי רשת הביטחון של המשפחה המורחבת קרוב לבית. לעשות תורנויות ארוכות כשסבא וסבתא נמצאים במרחק נסיעה ארוכה זה לא פשוט, אבל זה גם מה שדחף אותנו לבנות כאן קהילה חזקה שהפכה למשפחה השנייה שלנו.